מגטו לוד לגטו ורשה וחזרה

אליאס ח'ורי מפגיש את הגיבור הפלסטיני של ספרו עם מארק אדלמן, אחד ממפקדיו של מרד גטו ורשה, וכותב על הנכבה תוך הזדהות עם הקורבנות היהודים של הנאצים. אהוד עין גיל מגיב ב"הארץ" על ביקורתה של עדי קיסר על הרומן "סטלה מאריס".

התחביר הפוליטי של הנעדרים

ילדי הגטו עוסק בשתי נקודות קצה בסיפור חייו של אדם, ילדותו המוקדמת וסתיו חייו אבל הוא מחסיר את השדרה המרכזית של הביוגרפיה. סטלה מאריס הוא רומן החניכה של אדם, והוא מבקש להשלים את החסר. להלן אחרית הדבר שכתב פרופ' יהודה שנהב שהרבני שתירגם את שני הרומנים ל"סטלה מאריס".

האם לעבור בשתיקה על שאלת הלשון?

"ילדי הגטו אינו הרומן הראשון שבו השואה והנכבה מופיעות זו לצד זו, אולם אין עוד רומן העוסק במבוי הסתום הנגזר מן האנלוגיה בין שני האירועים הטראגיים ובמתח הלשוני שנגזר מכך בין הערבית והעברית." אחרית הדבר שכתב המתרגם פרופ' יהודה שנהב שהרבני לרומן "ילדי הגטו" של אליאס ח'ורי.

"אובדן הזיכרון הוא אויב הדמיון": פרקים נבחרים מילדי הגטו

החלטתי לכתוב רומן בדיוני על משורר האהבה מתקופת ח'ליפוּת בית אוּמַיָה. הסתייעתי בזיכרונות של אחרים שמצאתי בספרים. רק כדי למצוא את עצמי מול מפץ בזיכרוני. פרקים נבחרים מהרומן "ילדי הגטו" של אליאס ח'ורי שיצא לאור בעברית במסגרת סדרת מכתוב.