"איך מספרים על נכבה שעוד לא התרחשה, ועדיין מצויה בחבלי לידתה? איך אפשר לספר על מרחב שהפך צר וקטוע, ולגולל את קורותיהם של דורות שונים הנבללים זה בזה?", אחרית הדבר שכתבה ד"ר עאידה פחמאוי-ותד לרומן של אליאס ח'ורי "כאילו היא ישנה".

"כך נהגו שניהם במשך שבועות אחדים, הנער ח'לדון עומד בפתח החנות, וזיידון המוכר המוזר ניצב מאחורי הדלפק של החנות הגדושה בערימות של נייר צהוב שאין להן דורש. ואיזה צורך יימצא לנייר בכפר שאין בו אף בית ספר או כֻּתַּאבּ ?". פרק מתוך הרומן "שפת הסוד" של נג'וא ברכאת.

"נשכבתי לצד אמי, נשקתי לראשה ולחשתי לה, יאם, יאם, יאם, קומי, אמא, אני עומד לנסוע, ויכול להיות שלא נתראה עוד". פרק ראשון מתוך הרומן "עיראקי בפריז" מאת הסופר שמואל שמעון שעתיד לראות אור בסדרת מַכְּתוּבּ مكتوب בקרוב.

"לא שנאתי את פרא האדם ההוא מפני שבגללו עזבתי את ארצי ואת משפחתי ואת בן זוגי אשר אהבתי. שנאתי אותו מפני שהוא זה שהרס לי את השמיעה וגזל ממני את המוזיקה.." הכירו את הדמות של ודיאן אחת הגיבורות ברומן "הסוררת".

אישה מעכסת על עקבים גבוהים ולבושה בשמלה קצרה בוחרת משאית לכל ראש, משמע היא מבינה במשאיות ובראשים, ראשי הגברים המחפשים שלדות ברזל מסיביות… סיפור קצר מאת הסופרת שיח'ה חליוה.

"כל מקום שאני אשב בו יהפוך לטוב ביותר. לא קראת את זה בספר על נפוליאון?" סיפור קצר מאת מוחמד חוג'יראת.

שמונה סיפורים קצרצרים של הסופר הפלסטיני מחמוד שקיר. שקיר ידוע בעיקר כאומן הסיפור הקצר ופרסם ארבעה קובצי סיפורים וחמישה קצרצרים בנוסף לעשרות רומנים וספרים אחרים.

בכתיבתו השתמש סמיר נקאש באלמנטים אוטוביוגרפיים מחייו וכן באירועים היסטוריים הקשורים ליהודי עיראק מתוך זיכרונו הפרטי, מזיכרון משפחתו וכן מהזיכרון הקולקטיבי של הקהילה. להלן אחרית הדבר שכתב בנימין ריש לרומן שלו "שלמה הכורדי ואני והזמן" שיצא לאור בעברית בסדרת מכתוב.

ילדי הגטו עוסק בשתי נקודות קצה בסיפור חייו של אדם, ילדותו המוקדמת וסתיו חייו אבל הוא מחסיר את השדרה המרכזית של הביוגרפיה. סטלה מאריס הוא רומן החניכה של אדם, והוא מבקש להשלים את החסר. להלן אחרית הדבר שכתב פרופ' יהודה שנהב שהרבני שתירגם את שני הרומנים ל"סטלה מאריס".

זאת היא קונסטנטין, ללא הבדל בין קללה לחמלה, ללא חיץ בין אהבה לשנאה, ללא אמת מידה מוכרת להיגיון. מעניקה נצח כאוות נפשה, מענישה ככל העולה על רוחה. פרקים נבחרים מתוך הרומן ״זיכרון הגוף״ של אחלאם מוסתע׳אנמי.

אף שקשה לקרוא את הספר במנותק מן המאבק בין שפת הכובש לשפת הנכבש, ברור שהוא מתייחס להרבה יותר משתי שפות, ובייחוד לשפות המרובות ביחסי גברים ונשים.

משמאלו נמתחו הקנים למרחק שלא ידע לשער. מימינו היו נמשכים עד קצה העולם. רק כשהתבגר גילה שקצה העולם היה תעלת השקיה היוצאת מן הנילוס, הנהר שלימים יתפוס מקום גדול בחייו ואולי רק בדמיונו. פרקון מתוך הרומן הימים ("אלאיאם") של טהא חסיין .

הרומן זמן הסוסים הלבנים משתרע על פני למעלה מ-120 שנה בחיי הארץ, החל בתקופת השלטון התורכי, דרך המנדט הבריטי וכלה בהתיישבות היהודית בארץ. כאן מובאים דברי המתרגמת וחלקים שבחרה מתוכו.

אחרית הדבר שכתבה שוהם סמיט לסיפורו הקצרצר והנוקב של זכּריא תאמר, מבכירי הסופרים הסוריים ומן הגדולים שבסופרי העולם הערבי בסוגת הסיפור הקצר, "הילדים צוחקים".