שירים של המשורר סעד אבו ע'נאם.

פרופ' יהודה שנהב שהרבני כותב ל"הארץ" על יומן המסע יוצא הדופן של אבן פדלאן שראה אור בעברית בתרגומה של אלה אלמגור.

במאמר זה החוקרת ד"ר הודא אבו מוך דנה בגישות השונות הקיימות בשדה התרגום מערבית לעברית ומשווה בין הגישה האוריינטליסטית שאפיינה את התחום הזה משך שנים ארוכות לבין הגישות המאוחרות יותר לרבות זו שפותחה במכתוב.

אישה מעכסת על עקבים גבוהים ולבושה בשמלה קצרה בוחרת משאית לכל ראש, משמע היא מבינה במשאיות ובראשים, ראשי הגברים המחפשים שלדות ברזל מסיביות… סיפור קצר מאת הסופרת שיח'ה חליוה.

"כל מקום שאני אשב בו יהפוך לטוב ביותר. לא קראת את זה בספר על נפוליאון?" סיפור קצר מאת מוחמד חוג'יראת.

דבר לא עמד בדרכנו כשצעדנו ברחובות הכפר, מצוידים בקלעים ובמלכודות, ופנינו אל החלקות המעובדות ומשם אל השדות הנרחבים. פרקים נבחרים מהאוטוביוגרפיה של נימר מורקוס ז"ל.

"רוצח הוא תמיד איש מאוכזב וכושל". סיפור קצר מאת מוחמד עלי טאהא.

פרופ' יהודה שנהב שהברבני, העורך הראשי של מכתוב והמתרגם של כמה מהרומנים של הסופר אליאס ח'ורי, כותב על העולם הספרותי של ח'ורי בעברית במגזין הספרותי "Banipal" המוקדש לספרות ערבית מודרנית.

שמונה סיפורים קצרצרים של הסופר הפלסטיני מחמוד שקיר. שקיר ידוע בעיקר כאומן הסיפור הקצר ופרסם ארבעה קובצי סיפורים וחמישה קצרצרים בנוסף לעשרות רומנים וספרים אחרים.

"חפש, שלמה! חפש! תור אחר מי שיבין אותך." כאן הדיבור חשוב יותר ממים וממזון. הדיבור הנו קשר, והקשר הוא יֶדַע, והידע מוביל אל הדרך שאתה מחפש. אם תלך בדרך הנכונה, תשיג את מבוקשך ותגשים את רצונך. קטעים נבחרים מתוך הרומן "שלמה הכורדי ואני והזמן" של סמיר נקאש שיצא לאור בעברית בסדרת מכתוב.

בכתיבתו השתמש סמיר נקאש באלמנטים אוטוביוגרפיים מחייו וכן באירועים היסטוריים הקשורים ליהודי עיראק מתוך זיכרונו הפרטי, מזיכרון משפחתו וכן מהזיכרון הקולקטיבי של הקהילה. להלן אחרית הדבר שכתב בנימין ריש לרומן שלו "שלמה הכורדי ואני והזמן" שיצא לאור בעברית בסדרת מכתוב.

ילדי הגטו עוסק בשתי נקודות קצה בסיפור חייו של אדם, ילדותו המוקדמת וסתיו חייו אבל הוא מחסיר את השדרה המרכזית של הביוגרפיה. סטלה מאריס הוא רומן החניכה של אדם, והוא מבקש להשלים את החסר. להלן אחרית הדבר שכתב פרופ' יהודה שנהב שהרבני שתירגם את שני הרומנים ל"סטלה מאריס".

לכבוד הזכיה של הסופרת שיח'ה חליוא בפרס "אלמולתקא" לסיפור הערבי הקצר, להלן אחד הסיפורים הקצרים שלה שהתפרסמו בקובץ הפרוזה הפלסטינית שיצא לאור בסדרת מכתוב "בלשון כרותה".

"לו רק היתה מוצאת אותה באוצר המילים שלה. לו רק היתה חוצה את הנתיב הארוך מעומק בטנה אל לשונה. וזו הרי המילה הקצרה ביותר שאדם יכול להגות. הברה אחת.." סיפור קצר מאת הסופרת העזאתית סמא חסן (שם עט).

כשהתירו לו לבקר את קרוביו בישראל כדי להשתתף בטקס נישואי בת דודו שמח כל כך. כשנפגש עם הצעירים שבמשפחה ביקש מיד שייקחו אותו לשחות בים. כעת שמחתו לא ידעה גבול: הנה הים לפניו והוא ירווה את גופו הצמא למימיו.

"מסתבר שזה ערבי זקן ואילם. במלחמה כרתו את לשונו. הם או אנחנו, האם זה משנה? מי יודע מה היו המלים האחרונות שנתקעו בגרונו?". אחרית הדבר שכתב פרופ' יהודה שנהב לקובץ הפרוזה הפלסטינית "בלשון כרותה".

אחרית הדבר שכתבה המתרגמת לאה גלזמן לספר השירה "לֻזוּמּׅיַאת: התחייבויות וחובות מוּפָרִים" של אבו אלעלאא' אלמערי.

בשל מגיפת הארבה שפשתה באזור מצרים וסוריה הגדולה במהלך המלחמה, נחרתה שנת 1915 בזיכרונם העממי של הכפריים והעירוניים גם יחד כ"שנת הארבה". זהו גם השם שניתן ליומן שכתב החייל הירושלמי אחסאן אלתורג'מאן על אותה שנה.

ההרצאה של ד"ר תמי צרפתי במפגש האחרון של חוג המתרגמים שהוקדש לתרגום הכרוניקות של עבד אלרחמן אלג'ברתי על שנות הכיבוש הצרפתי במצרים.