"לו רק היתה מוצאת אותה באוצר המילים שלה. לו רק היתה חוצה את הנתיב הארוך מעומק בטנה אל לשונה. וזו הרי המילה הקצרה ביותר שאדם יכול להגות. הברה אחת.." סיפור קצר מאת הסופרת העזאתית סמא חסן (שם עט).

כשהתירו לו לבקר את קרוביו בישראל כדי להשתתף בטקס נישואי בת דודו שמח כל כך. כשנפגש עם הצעירים שבמשפחה ביקש מיד שייקחו אותו לשחות בים. כעת שמחתו לא ידעה גבול: הנה הים לפניו והוא ירווה את גופו הצמא למימיו.

"מסתבר שזה ערבי זקן ואילם. במלחמה כרתו את לשונו. הם או אנחנו, האם זה משנה? מי יודע מה היו המלים האחרונות שנתקעו בגרונו?". אחרית הדבר שכתב פרופ' יהודה שנהב לקובץ הפרוזה הפלסטינית "בלשון כרותה".

אחרית הדבר שכתבה המתרגמת לאה גלזמן לספר השירה "לֻזוּמּׅיַאת: התחייבויות וחובות מוּפָרִים" של אבו אלעלאא' אלמערי.

בשל מגיפת הארבה שפשתה באזור מצרים וסוריה הגדולה במהלך המלחמה, נחרתה שנת 1915 בזיכרונם העממי של הכפריים והעירוניים גם יחד כ"שנת הארבה". זהו גם השם שניתן ליומן שכתב החייל הירושלמי אחסאן אלתורג'מאן על אותה שנה.

ההרצאה של ד"ר תמי צרפתי במפגש האחרון של חוג המתרגמים שהוקדש לתרגום הכרוניקות של עבד אלרחמן אלג'ברתי על שנות הכיבוש הצרפתי במצרים.

זאת היא קונסטנטין, ללא הבדל בין קללה לחמלה, ללא חיץ בין אהבה לשנאה, ללא אמת מידה מוכרת להיגיון. מעניקה נצח כאוות נפשה, מענישה ככל העולה על רוחה. פרקים נבחרים מתוך הרומן ״זיכרון הגוף״ של אחלאם מוסתע׳אנמי.

עמדתי ופני לשמש היוקדת וראיתי איך כל תוכניות הקיץ שלי מתנפצות. רסיסים חסרי ערך התעופפו סביבי, נשחקו והתאדו. סיפור קצר מאת תמארה נאסר.

אף שקשה לקרוא את הספר במנותק מן המאבק בין שפת הכובש לשפת הנכבש, ברור שהוא מתייחס להרבה יותר משתי שפות, ובייחוד לשפות המרובות ביחסי גברים ונשים.

משמאלו נמתחו הקנים למרחק שלא ידע לשער. מימינו היו נמשכים עד קצה העולם. רק כשהתבגר גילה שקצה העולם היה תעלת השקיה היוצאת מן הנילוס, הנהר שלימים יתפוס מקום גדול בחייו ואולי רק בדמיונו. פרקון מתוך הרומן הימים ("אלאיאם") של טהא חסיין .

כָּאן נִמְצֵאתִי, וּמַעֲנִי לֹא בָּחַרְתִּי, אַף לֹא צוּרָתִי, גַּם לֹא שְׁמִי וְדָתִי, אָדָם אֲנִי וּבְכִנּוּי זֶה דַּיִּי, וְלִי שָׂפָה שֶׁאוֹהֲבָהּ, וּלִשְׂפַת אַחֵר אֵינִי מִתְנַכֵּר.

שנים רבות ערך שנהב את תיאוריה וביקורת ומעולם לא טרח להזכיר את שמו הערבי. הגיליון הזה- שאני מדמיין, מעצב בעיני רוחי ומתאר כאן לפניכם- עומד אפוא בסימן תיקון השם. תיקון לשוני? תיקון פוליטי? הא בהא תליא.

הרומן זמן הסוסים הלבנים משתרע על פני למעלה מ-120 שנה בחיי הארץ, החל בתקופת השלטון התורכי, דרך המנדט הבריטי וכלה בהתיישבות היהודית בארץ. כאן מובאים דברי המתרגמת וחלקים שבחרה מתוכו.

הָרוּחַ בּוֹרֵחַ מִכָּל קָדוֹשׁ, אֱלוֹהִים קָדוֹשׁ, וּפְרוּסַת הַלֶּחֶם מִתַּחַת לַכָּרִית שֶׁלְּךָ, מִתַּחַת לְרֹאשְׁךָ, קְדוֹשָׁה מֵהַזְכָּרַת שֵׁם אֱלוֹהִים. שיר מאת נביל טנוס.

קטע קצר מתוך "כוכב הים", הרומן החדש שאליאס ח'ורי מסיים לכתוב בימים אלה. רומן זה הנו החלק השני של "ילדי הגטו" שיצא לאור בעברית בסדרת מכתוב בתחילת השנה.

חודש שלם עבר מאז צלל עאטף פרחאן אל המנהרה שתוביל אותו לעולם שמעבר להר. בינתיים נרקמו סביב דמותו אגדות וסיפורים לרוב.. סיפור קצר מאת מחמד חג'יראת.

החלטתי לכתוב רומן בדיוני על משורר האהבה מתקופת ח'ליפוּת בית אוּמַיָה. הסתייעתי בזיכרונות של אחרים שמצאתי בספרים. רק כדי למצוא את עצמי מול מפץ בזיכרוני. פרקים נבחרים מהרומן "ילדי הגטו" של אליאס ח'ורי שיצא לאור בעברית במסגרת סדרת מכתוב.