הספרות העיראקית לא גילתה עדיין את העיר כרכוך, היום עיר מדכדכת למדי המפורסמת בעיקר בהיותה סלע מחלוקת בין הממשל הכורדי לממשלת עיראק. העיר גם מעוררת אסוציאציות של נפט, שכן בקרבתה מצויים כמה משדות הנפט החשובים בעיראק ובה התגלה הנוזל השחור לראשונה במזרח התיכון בשנת 1926. אולם מהעיר הזאת גם יצאה חבורה ספרותית חשובה מאוד, שרובה משוררים. פאדל אלעזאווי (יליד 1940) היה הסופר היחיד בחבורה שהתפזרה ברחבי העולם. הוא חי מזה שנים רבות בברלין, שאליה גלה עוד בימי גרמניה המזרחית. רוב הרומנים שלו עוסקים בדיכוי הפוליטי בעיראק, בעיקר תחת שלטון מפלגת הבעת' בין השנים 2003-1968. "אחרון המלאכים" הוא הרומן הראשון וספרו השני המתורגם לעברית. קובץ שיריו "בסוף כל המסעות" יצא לאור בהוצאת קשב לשירה בשנת 2016.
כמה מלים על העיר כרכוך. זוהי עיר מגוונת מבחינת הרכב אוכלוסייתה וחיות בה זו לצד זו ובדרך־כלל בדו־קיום שלוש קבוצות עיקריות: תורכמנים, כורדים וערבים, לצדם חיו קהילות קטנות יותר של נוצרים ויהודים (עד 1951). התרבות השלטת בעיר היתה תורכמנית וכל הדמויות המרכזיות ברומן משתייכות לקבוצה זאת. עזאווי הוא ערבי, אולם כבן העיר כרכוך נשם את התרבות התורכמנית ונתן לה ביטוי בספרו.
רוב עלילת הרומן מתרחשת בשכונת צ'וקור (בערבית: מחלה), שכונה מסורתית תורכמנית בלב העיר העתיקה. מבחינות רבות זהו רומן שכונתי שהשכונה במרכזו. השכונה חווה ומגיבה על האירועים ההיסטוריים בין אמצע שנות הארבעים של המאה ה-20 לשנת המפתח 1958.
הרומן כתוב בסגנון הריאליזם המאגי של גבריאל גרסיה מארקס. כמו ב"מאה שנים של בדידות", הסגנון המיוחד מרכך אירועים נוראים כגון הטבח בגאוורבאי בעקבות שביתת פועלי הנפט ומעשי זוועה אחרים. כרכוך היא מרכז חשוב של מסדרים סוּפיים והאסלאם שלה רווי במיסטיקה סוּפית הסובבת ברובה סביב פולחן העלייה לקברו של הספר השחור קרה קול. כמו אצל מארקס, הסגנון הוא כלי מרכזי באקזוטיזציה של העיר, התרבות והתקופה ומסייע ביצירת נוסטלגיה לעשורים האחרונים של המלוכה בעיראק.