"עץ החרוב שהורה למתיישב הזר ה"חף מפשע" עלי ועל אבות אבותיי, הוא־הוא העטיפה לזהותי, והוא גם העור של נשמתי, אם יש עור לנשמה…", מחמוד דרוויש כותב לסמיח אלקאסם. מכתב מתוך ספר "אלרסאא'ל- האיגרות".

"כוכבות הספר הן הנעליים. הן משמשות באופן סמלי כחפץ המפריד בחדות בין מי שאין לו לבין מי שיש לו קצת יותר", סקירה של אביב פטר לרומן "מנהל בית הספר" של ג'לאל אל-י אחמד במעלה- כתב עת לביקורת.

סקירה של ורד לי בעיתון הארץ: "הולכת כמו נעמי קמפבל" כולל 64 סיפורים קצרים שנבחרו מתוך קובצי סיפורים שפירסם אחרי שנות ה–90. בקבצים אלה כתיבתו השתכללה מבחינה אסתטית, השילה מעליה סממני אידיאולוגיה כובלת וסיסמאות פוליטיות דידקטיות שאיפיינו אותה בראשיתה, ופנתה לעיסוק בקיום האנושי בכלל וזה הפלסטיני בפרט.