"יא יאבּא, אני נידון לתלייה בין עינייך ונקודת החן בתחתית לחייך המאירה, איני יכול להסיט את מבטי מהן. נגזר עליי להישאר שם למשך כל חיי ולא לרדת לעולם." פרק מתוך הרומן "דייר משנה וקורי עכביש" של סמיר נקאש שהתפרסם בכתב העת האלקטרוני "אלכסון".

כתב העת עיונים בספרות ילדים הקדיש את הגליון האחרון שלו לסיפורי עם מהלבנט בעקבות אסופת סיפורי העם "כאן יא מא כאן" שיצאה לאור בסדרת מכתוב. את הגליון ערכו יחד תמי ישראלי ולואי ותד, והוא כולל מאמרים ומסות, וסיפורים נבחרים, ביניהם כאלה שלא התפרסמו באסופה.

פרק מתוך הרומן של אליאס ח'ורי "סִינאלכּוֹל" שנמצא בתהליך תרגום במכתוב مكتوب.

"הגלות בשוודיה הביאה לתמורה פנימית וסגנונית בשירת אלמדהון, שניתן לאפיינה במילת המפתח "סכיזַופרניה" או "פיצֶול אישיות", ככותרתו של אחד השירים המרכזַיים בספר זַה. מצֶד אחד הוא התקרב לתרבות האירופית שבתוכה חי, אך מצֶד שני גופו דחה בשאטָ נפש את האפשרות להישתל ולצֶמוח מחדש כאדם וכאומן אירופאי". אחרית הדבר שכתב דניאל בהר לקובץ השירה "ניסיתי לתרגם לך את המלחמה".

הַספִּּורּ הַזהֶּ באֶּמֱתֶ הִתְרַחֵשׁ, וְאֵינוֹ סְתָם כָּזָב שֶׁיָּצָא לִי לְקוֹשֵׁשׁ. אַבָל אֲנִי נִשְׁבַּעַת בֶּאֱלהִֹים, שֶׁיִּתָּכֵן כִּי הַדְּבָרִים מֻמְצָאִים.
סיפור מתוך הקובץ "כאן יא מא כאן: סיפורי עם מסלאד אלשאם".

"פירושה של מעורבות היא להתייצב בקרבות היסטוריים בזמן אמת לצידם של המנושלים ולהעלות דרך עולמה הבדיוני של הספרות הזדהות עם תנועות הפועלות לשחרור פוליטי. לפי עיקרון זה, שאלת פלסטין וייצוג הנכבה ניצבת בלב יצירתו של ח'ורי, וסביבה סובבת הטרילוגיה", סקירה של דניאל בהר לטרילוגית "ילדי הגטו".

שני שירים של מחמוד דרוויש שמתפרסמים לראשונה בעברית בתרגום חברי מכתוב. השירים מתייחסים למלחמה שהתחוללה בלבנון בקיץ 2006 ולמצב המלחמה ששרר באותה העת בעזה, ובחרנו לתרגמם לאור הרלוונטיות שלהם היום.

לואי ותד כותב על "כאן יא מא כאן: סיפורי עם מבלאד אלשאם", קובץ סיפורי העם שראה אור בסדרת מכתוב: "הקורא עשוי למצוא בהם התכתבויות עם סיפורים כמו סינדרלה, היפה והחיה ושלגיה, אשר מסופרים באופנים חדשים ומרעננים הנטועים עמוק בתרבות הלבנטינית של בלאד אלשאם".

"אדם בדמותי" הוא הרומן השלישי והאחרון בטרילוגיית "ילדי הגטו", ובו חותם אדם דנון את מסעו בין לוד, חיפה, יפו וניו־יורק. כמו שני הרומנים הקודמים, גם הרומן הזה מורכב משכבות של זמן־מרחב המשתרגות סביב ההיסטוריה הכללית והביוגרפיה של אדם – הנעות כמו מכונת זמן בין עבר לעתיד ובין עולמות מקבילים.

עזה לא ממשיכה בפיצוציה היומיים כדי שנאמר לה תודה. עזה גם לא שבה ומסתערת על המוות כדי שנכתוב עליה שיר. עזה גם לא מוצאת מרווח של זמן כדי לקרוא את איחולינו, וגם דואר לעזה אין, שכן היא נצורה בין תקווה לאויבים. ולמרות כל זאת, היא עומדת היום, וכל יום, כדי שנתפלל לשמה המיוחד. אין זה…

להמשך קריאה…

"היֹה הייתה אישה שלא הרתה ולא נולדו לה ילדים. יום אחד, בליל אַלְקַדְר הקדוש שבסוף הרמדֿאן, היא התפללה אל בוראה: רִבּוֹנוֹ שׁל עוֹלָם, תֵּן לִי פָּעוֹטָה, שׁאוּכַל לְגַדֵל ולָתֵת לָהּ בַּיִת. רִבּוֹנוֹ שׁל עוֹלָם, תֵּן לִי יַלְדָה, גַּם אִם תִּהְיֶה רַק חַרְצַנִּית שׁל זַיִת!" סיפור מתוך קובץ סיפורי העם "כאן יא מא כאן" העתיד לצאת לאור בסדרת מכתוב בשנת 2024.

"בסיפוריו התרכז מחמד נפאע בתיאור הכפר הערבי, הקשר העמוק של הפלאחים לאדמה, התנגדותם העיקשת לדיכוי, והצומוד שלהם בחיי היום-יום. באמצעות הפיכת הכפר הפלסטיני בישראל לאתר אקטיבי של התנגדות יצר נפאע גרסה מקומית של הריאליזם הסוציאליסטי, גרסה שהציעה פתרון פואטי למתח בין הזירה המעמדית לזירה הלאומית", ההקדמה שכתב פרופ' יהודה שנהב-שהרבני לקונטרס "קושאן".

"קראתי לאיטי את הסיפור "ע׳זאלה", והתפעלתי מהאופן שבו הסיפור האישי של עבד אלבאקי מתעמק בסיפור הקולקטיבי של ניתוק האדם מהאדמה והטבע בהקשר הקולוניאלי הישראלי, ומתאר את המשבר הבין-דורי, ואת משבר הגבריות הערבית, ואת השלכות ההיעדר, או נטישת האב המודרני…", הדברים שנשא איאד ברגותי, עורך המשנה בסדרת מכתוב, בהשקה של הקובץ "לשכת המקוללים" מאת מחמד עלי טאהא.

"האדמה הממשית הופקעה, וגם השמות שסימנו אותה הוחלפו על ידי ועדת שמות, אך משהו מהקיום שלה נשמר במקום אחר: בשפה. השפה היא אדמה, אבל היא לא תמיד אדמה פורייה, כי היא יכולה להיות גם ביורוקרטית ויבשה. כדי שמשהו יצמח מתוכה היא צריכה שירד עליה גשם. הגשם הזה הוא חלק מהמעשה הספרותי של מוחמד עלי טאהא.", הדברים שנשאה העורכת הספרותית דפנה רוזנבליט בהשקה של קובץ הסיפורים "לשכת המקוללים".  

"זהותה של כרכוכ היא בראש ובראשונה זהות קרנבלית שעשויה בין רגע להתהפך מאושר לזעם ומעליזות חגיגית לאלימות דורסנית. אלעזאווי אוהב להקהיל את הציבור הכרכוכי המגוון בסצנות קולניות שהופכות לקטלוגים המכנסים את ריבוי הלשונות, העדות והתרבויות", סקירה של דניאל בהר לרומן 'אחרון המלאכים' בכתב העת מעלה.