"במקום שהמשמיש ישמש כסמל, שדרכו ניתן לדמיין את הקהילה הלאומית הפלסטינית כאחדותית והומוגנית – הוא מתפקד ברומן כאלגוריה, המנוגדת לטרנסצנדנטיות של הסמל, ואשר הוגדרה על ידי ולטר בנימין כביטוי להרס ולמוות. כך מתפקד המשמיש כאלגוריה לאומית שמבטאת את משבר הייצוג של המציאות הפלסטינית." אחרית הדבר שכתב פרופ' חנן חבר לרומן "עונת המשמישים".
"הסיפורים בקובץ כַּאן יַא מַא כַּאן נעים בין המציאות החברתית, הגאוגרפית והביתית של הנשים המספרות, לבין עולם של פנטזיות המשקפות הן את ייחודיות החברה המספרת והן את הפנטזיות האוניברסליות של האדם.", סקירה של רוית ראופמן לקובץ סיפורי העם "כאן יא מא כאן".
לואי ותד כותב על "כאן יא מא כאן: סיפורי עם מבלאד אלשאם", קובץ סיפורי העם שראה אור בסדרת מכתוב: "הקורא עשוי למצוא בהם התכתבויות עם סיפורים כמו סינדרלה, היפה והחיה ושלגיה, אשר מסופרים באופנים חדשים ומרעננים הנטועים עמוק בתרבות הלבנטינית של בלאד אלשאם".