"במקום שהמשמיש ישמש כסמל, שדרכו ניתן לדמיין את הקהילה הלאומית הפלסטינית כאחדותית והומוגנית – הוא מתפקד ברומן כאלגוריה, המנוגדת לטרנסצנדנטיות של הסמל, ואשר הוגדרה על ידי ולטר בנימין כביטוי להרס ולמוות. כך מתפקד המשמיש כאלגוריה לאומית שמבטאת את משבר הייצוג של המציאות הפלסטינית." אחרית הדבר שכתב פרופ' חנן חבר לרומן "עונת המשמישים".