סָבָתִי וְהָרוּחַ

 

כתב ותירגם: נַבִּיל טַנּוּס

 

בְּעֵת רֶדֶת הַגֶּשֶׁם

הַשּׁוֹטֵף,

בְּלַיְלָה זְרוּעַ-חֹשֶׁךְ,

כֵּהֶה,

לֹא לֵיל יָרֵחַ

וְחָתוּל שָׁחוֹר מְיַלֵּל,

אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁרוּחַ עוֹבֵר,

אוֹמֵר שָׁלוֹם

לַכֶּלֶב שֶׁל אָבִי, הַצַּיָּד.

חָנוּק

הָיָה נוֹבֵחַ הַכֶּלֶב

כְּשֶׁהוּא עוֹנֶה לְשָׁלוֹם.

פִּרְחֵי הַשִּׁגְרָה

שֶׁל סִפּוּרֵי סָבָתִי

הַצִּבְעוֹנִיִּים,

הִזְכִּירוּ לִי אֶת צַוָּאָתָהּ:

שְׁמַע בְּנִי,

קַח פְּרוּסַת לֶחֶם וְהַשְׁלֵךְ

אֶל הֶחָתוּל, יְדִיד הָרוּחַ,

וְהַנַּח פְּרוּסָה נוֹסֶפֶת

מִתַּחַת לַכָּרִית שֶׁלְּךָ

וּפַלֵּל לֵאלוֹהִים

וְלֵךְ לִישׁוֹן,

הֲרֵי הָרוּחַ בּוֹרֵחַ מִכָּל קָדוֹשׁ,

אֱלוֹהִים קָדוֹשׁ

וּפְרוּסַת הַלֶּחֶם מִתַּחַת לַכָּרִית שֶׁלְּךָ,

מִתַּחַת לְרֹאשְׁךָ,

קְדוֹשָׁה מֵהַזְכָּרַת שֵׁם

אֱלוֹהִים.

אִמִּי הָיְתָה לוֹקַחַת אוֹתִי,

מְלַטֶּפֶת אֶת צַוָּארִי

וּמְמַשֶּׁשֶׁת אֶת לְחָיַי וְאֶת מִצְחִי

וּמְסָרֶקֶת אֶת בְּלוֹרִיתִי

וְהוֹלֵךְ לִישׁוֹן

כַּאֲשֶׁר פְּרוּסַת הַלֶּחֶם מִתַּחַת לְכָרִיתִי,

מִתַּחַת לְרֹאשִׁי,

בְּטוּחַנִי שֶׁלֹא יָבוֹא אֵלַי הָרוּחַ בַּחֲלום!