كتاب البخلاء ספר הקמצנים

זוהי אחת מיצירות המופת של אלג'אחט', הסופר והמשכיל המוסלמי בן המאה ה-8, אשר נחשב לאחד היוצרים הערבים הקלאסיים החשובים ביותר בכל הזמנים. ספר זה הנו משאב מחקרי ראשון במעלה בנושאי היסטוריה, חברה, כלכלה, תרבות וגיאוגרפיה של תקופתו, והוא מצטיין אף כמחקר פסיכולוגי של נפש האדם, תכונותיו, דרכי התנהגותו ואורחות חייו. בספר הקמצנים מציג אלג'אחט' ניתוח מעמיק של תכונות החמדנות והקמצנות ותופעותיהן השונות, תוך שימוש בהומור, בציניות ובלעג חסר רסן. 

הספר הוא דוגמה מופתית לסגנונו העשיר של אלג'אחט' – שילוב של מדע, תרבות והומור. הספר הוא עדות חיה למסכת החיים באימפריה העבאסית, ואלג'אחט' מיטיב לתאר אותה יותר מכל סופר אחר בן תקופתו. אלג'אחט' הקדיש ספר זה לאחד משרי הח'ליפים העבאסים בני זמנו, בלי שציין את שמו. יש הגורסים כי הוא כתב את הספר כסופר ערבי, שמטרתו ללעוג לעם הפרסי שלו הוא ייחס את תכונת הקמצנות, ובעיקר לתושבי מרוּ, בירת חבל ח'ורסאן שבפרס. 

אלג'אחט' – או בשמו המלא אבּו עֻת'מאן עמרו אלכִּנַאני אלבַּצְרי – נולד בבצרה בשנת 776 ועבר לבגדאד, שבה חי במשך 50 שנה. כינויו אלג'אחט' ניתן לו בשל היותו בעל עיניים בולטות – שזו משמעות המילה בערבית. הוא גדל כיתום וסבל עוני בילדותו, אך הקדיש את כל מרצו ללימודים תוך כדי עבודה למחייתו. מלבד הידע שרכש בשפה הערבית על מכמניה ובדת האסלאם, היה בקיא גם  בתרבויות הפרסית, היוונית וההודית. תקופת חייו השתרעה לאורך שלטונם של 12 ח'ליפי בית עבאס ששלטו מבגדאד, העיר שבה העמיק את הידע הרחב שלו, ובה כתב את רוב ספריו. הוא נחשב לאחד מסופרי ה"אַדַבּ" – הספרות הערבית היפה, אשר הגיעה לשיאה בתקופתו. היה ידוע בחוש ההומור שלו ובחיבתו לסגנון ביקורתי, לעגני וסרקסטי, לצד חיבתו להטלת ספק ולהכחשה באשר לכל נושא שאליו התייחס. הוא חיבר כ־360 ספרים ואיגרות בנושאים רבים ומגוונים, מהלכה מוסלמית ועד בעלי חיים. מת בבצרה בשנת 868.

תרגום: אורי טל | עריכת תרגום: חוסני אלח'טיב שחאדה