رسالة الحيوان איגרת בעלי החיים

בבצרה שבעיראק של המאה העשירית כתבה קבוצת מלומדים מוסלמים, המתקראת אִחְ'וַאן אלצַפַא (إخوان الصفا, אחֵי הטוהרה), על בעלי חיים באופן שאין לו תקדים בתולדות הטקסט הערבי. בתוך קורפוס אנציקלופדי רחב יריעה, שבו 52 איגרות העוסקות בפילוסופיה ובתאולוגיה, בולטת "איגרת בעלי החיים", המגוללת עלילה שבה עותרים נציגים של עולם החי כנגד האדם במחאה על יחסו של זה אל הטבע שסביבו בכלל, ואליהם בפרט. הפרד, הדבורה, הצפרדע, התוכי ועוד מיני בעלי חיים מלינים לא רק על יחסו האכזרי של האדם כלפיהם, אלא גם על התפארותו בכך שהוא ייחודי, נשגב, נזר הבריאה, ובתוך כך מציבים מולו מראה ביקורתית שמטרימה, באופן חלוצי ונועז, את חשבון הנפש האקולוגי והאתי של המאה ה־21. בבית דין מדומיין מערערים בזה אחר זה נציגים של עולם החי על תפיסת האדם את עצמו כמרכז העולם וכישות החשובה ביותר בו. פילוסופיה, תאולוגיה, מיתולוגיה ומדעים נשזרים בתוך עלילה שמעמידה למבחן של ממש את רעיון "מותר האדם מן הבהמה", גם אם היא מסתיימת בתיקוף מחדש של רעיון זה. באיגרת יוצאת דופן זו נשפט ונבחן האדם כפי שהוא נשקף מנקודת מבטם של יצורים אחרים, שתובעים את מקומם לא רק בתוך עולם הטבע ובעולמו הברוא של האל, אלא גם בתוך הטקסט הערבי, שעד לאיגרת זו התייחס אליהם לרוב כשולִיים, בלתי חשובים ונחותים.

איגרת יוצאת דופן זו, שמשלבת תכנים חלוציים ומעמיקים, בעלי תוקף אקטואלי מעורר השתאות, לצד היותה טקסט ספרותי בעל ערך אסתטי רב כשלעצמו, חושפת את קורא העברית העכשווי לטקסט אסלאמי קדום שנכתב בשפה הערבית, שקורא תיגר על תפיסות סטריאוטיפיות, המושרשות בעומקה של החברה הישראלית העכשווית, על אסלאם נוקשה, שמרני, כזה שכפוף כמעט במלואו לשיח דתי אנטי־ליברלי וסגור בפני השפעות חיצוניות. האיגרת מציגה תמונה הפוכה כמעט לחלוטין, בהיותה ביטוי לפלורליזם, לסינקרטיזם, לפתיחות, לסובלנות ולגמישות אינטלקטואלית. 

תרגום: בועז ישי | עריכת תרגום: אחמד אגבאריה