"הידיים המורמות לא נופפו בדגלים, הן אחזו במוות. על הדרך התפזרו המתכות, הפחד, מכלי הגז הריקים, הגופות, קופסאות הטבק המוברחות. רגע הניצחון הגיע. רגע המוות הגיע. המלחמה הגיעה".
ברומן "ההר הקטן", שראה אור ב–1977 ותורגם לאחרונה לעברית, מתאר אליאס ח'ורי את מלחמת האזרחים שפרצה בלבנון ב–1975 כטרפת אנושית דחוסה. רגעי האימה במלחמה ש"התמהמהה לאורך משא ומתן ממושך" מתוארים כרגעי נצח, והירידה אל המקלט כמסלול שחור וסמיך שלא נגמר: "החשכה בלעה את המדרגות, והעשן בלע את החשכה. האישה בכתה בשקט, והמדרגות לא הסתיימו".
הטרפת הזאת, ששולטת במציאות החומרית, באה לידי ביטוי בהיבטיו השונים של הרומן: המרחב, הזמן, נקודות המבט והדיאלוג. אף אחד מהם אינו יציב על הציר שאמור להוביל אותו מן ההתחלה אל הסוף. הם מתנדנדים, מתחלפים ללא הרף, מופיעים ונעלמים בלי התראה. בשיחה עם המתרגם יהודה שנהב־שהרבני, שפורסמה ב"הארץ" אחרי מותו של הסופר, אמר ח'ורי: "המחבר הוא הקורא בעצמו. הקורא צריך לארגן מחדש את הרומן כפי שהוא רוצה. זוהי מהות ההרפתקה הספרותית". קריאה ב"ההר הקטן" מעידה שח'ורי התכוון לכל מילה.
ספרו של ח'ורי, מהראשונים שהעזו לשבור את מבנה הרומן הערבי הקלאסי, מורכב מחמישה פרקים נפרדים, שהחיים בלוע המלחמה מחברים ביניהם. הזמן, כמו בשאר יצירותיו, אינו ליניארי. הוא מעין תערובת דביקה שנוצרה מתנועה מעגלית של זמנים אשר הלכו והסתבכו זה בזה. העבר וההווה, זיכרונות הילדות והתעתועים, כולם מתחברים לכדי סיפור מעורפל. המספרים ונקודות המבט מתחלפים, והקורא נדרש לא פעם לדפדף קדימה ואחורה כדי לאתר את נקודות המפנה.
להמשך קריאה יש לעבור לאתר הארץ.
